יעקב ויינר

זכרונות (15/08/2016 18:46)

יעקב ויינר
לאור נר הזיכרון
ילדותו של אדם נגררת אחריו כל ימיו, והוא טועם בה תמיד טעם חיים. לא סתם
זכרונות נעימים, שאדם משתקע בהם להנאתו, מתבל קצת את חייו האפורים,
וממזג קורטוב חמימות, בתוך ים הפושרין שהוא חוצה בו יום יום.
לא חלום העבר של העיירה טרוכנברוד לוזישט שאנו חולמים בהקיץ או בשעת -
דימדומי בין השמשות. כי הילדות, בדרך כלל, היא שירת החיים. וחביבה היא עלינו,
לא בגלל שהיא הנקודה הרחוקה ביותר של העבר, אלא מפני שהיא, דמות דיוקנה
של חיינו הטבעיים, בבואת נפשנו הטהורה והתמימה.
ילדותו של האדם, היא כתר החיים ותור הזהב. אז חושיו עדיין שלמים, אין בהם
פגם, העיניים לא סונוורו משפע של אורות מתעים, האזנים לא נסתמו מפני קול
שאונם של גלי החיים הגועשים.
אמנם, גם ילדותנו בט"ל, לא הייתה סוגה בשושנים, אף היא הנאה וצער כרוכים בה,
ברבות הימים ממחק כאשר אנו מעלים על ליבנו, את חיי ילדותנו, ניתן לנו לצרף - -
צירופים שונים במסכת החיים, לחרוז את העיקר ולהבליע את הטפל, לשלב בה כמה
שילובים, ולתת לה פנים חדשות במקצת.
כל אדם רואה את ילדותו בכמה פנים. ובדרך ראייתו השפעתה. יוצאי טרוכנברוד -
לוזישט יצרו בספר זה את ילדותם מחדש, ונפחו בה נשמה.
מן המרחק, צופים יוצאי ט"ל בשחר חייהם, ומתמלאת הנפש געגועים טמירים אל
עולם שחלף. וכל כמה שירחק, ירבו געגועינו.
לעיתים הילדות מחלחלת בתוך איברנו. נתלית בזיז ביתנו, שהיה ואיננו. מרחפת
ביערות, שרוייה בעיירת מולדתנו, צופת על פני נהר, שוכנת בבית הכנסת העתיק,
שסודות ורזין מרפרפים בחללו, ואפלולית בו, וצינת תמיד, אף משוטטת במרחבי
שדה, ולפעמים, מקבלת צורת חברים, פרצופי שכנים. בית הספר, תנועת נוער.
מראות אלה אינם נמחים, והם מנותני הוד הילדות. לפיכך, גונזו בתוך ליבנו, -
אשרינו שזכינו להעלות חזון ילדותינו עלי ספר.
הכל יודעים, שכל יצירה אמיתית אין היוצר מתכוון בה לעצמו בלבד. בדרך שהוא
מוצא תיקונו ביצירתה. כך, ימצאו בני ט"ל תקנה בקריאתה. שע"י כך, נעשים
שותפים לה. שכן ימצאו בה, לא סתם זכרונות, אלא מן ילדות עילאה. הצרופה

עמותת בית טל

ע"ש קדושי טרוכנבורד ולוזישט בישראל

כצנלסון 68 ת.ד. 1350 גבעתיים 5327605 |  אימייל: beit.tal@gmail.com

הוקם ע"י MeyData - אתרים קהילתיים