מאמר מבית התפוצות

טרוכנברוד – לוזישץ'   קהילות ט"ל

 שתי עיירות סמוכות זו לזו במחוז לוצק באוקראינה. בעבר היה זה חבל ווהלין שבפולין.

טרוכנברוד נקראה בשם זופייבקה

לוזישץ' נקראה איגנטובה.

שתי העיירות שכנו כ 45 ק"מ ממערכ לעיר רובנו. כ 30 ק"מ ממזרח לעיר לוצק.

טרוכנברוד   נוסדה בשנת 1835, כשיהודים מביילרוסיה ומווהלין התיישבו על כ 7000 דונם של אדמות חקלאיותשרכשו ממשפחת אצילים.
בשנת 1865 קיבלו לבקשתם מעמד עירוני. ב 1889 היה מספר תושבי העיירה 1200 יהודית.

עד לתחילת המאה ה- 20 התפרנסו תושבי העיירה מחקלאות, בורסקאות, מסחר זעיר ומלאכות זעירות. בתחילת המאה ה- 20 הוקם בטרוכנברוד בית חרושת לזכוכית. עם הקמת בית החרושת הגיעה לעיירה ולסביבתה פריחה כלכלית.

ב 1914 , אחרי פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הורע מצבם הכלכלי של תושבי טרוכנברוד. גברים צעירים גויסו לצבא. הסיוע שקבלו משפחות רבות מקרוביהם בארצות הברית פסק.

ב 1915 התקרבה חזית המלחמה לאיזור קהילות ט"ל. קוזקים ששירתו בצבא הרוסי, וכנופיות פוחזים של אוקראינים תקפו את היהודים ובזזו את רכושם. במקום השתררו רעב ומחסור. יהודי המקום החלו להתארגן לצורך הגנה עצמית.בינתיים נכבש האזור על יד האוסטרי. מגיפת טיפוס פרצה, והפילה חללים רבים מתושבי טרוכנברוד. גברים בני 15-60 נאלצו לצאת לעבודות כפייה. כומר אוסטרי בסיוע אנשי צבא הקים בית ספר בעיירה, ולימד את הילדים את השפה הגרמנית.

תשעה חודשים לאחר מכן, נסוג הצבא האוסטרי, והצבא הרוסי חזר לשלוט במקום.
במהפיכת 1917 נמנעה פגיעה ביהודי המקום בזכות ההתארגנויות להגנה עצמית.
בתום מלחמת העולם הראשונה נכללה קהילת ט"ל בשטחה של פולין העצמאית.

בעיירה טרוכנברוד היו 7 בתי כנסת. ארבעה מבתי הכנסת היו של חסידים.

הרב הראשון שכיהן היה ר' איצי וולף וייסמן. בימי כהונתו. של ר' ברוך זאב בייגל שהחלה ב 1910, בחרו לעצמם חסידי ברזנה רב משלהם – הרב משה בידר פרלמוטר. ב 1916 נפטר הרב פרלמוטר ממגיפת הטיפוס. אחריו כיהן הרב גרשון וייסמן במקביל לרב בייגל – עד שניספו שניהם בשואה.

"חדר" נוסד בעיירה ב 1910 . התקיימו בו שיעורים למבוגרים בכתיבת אידישורוסית. ב 1912 נפתח בית ספר עברי שלימדו בו לימודי קודש ורוסית. בית ספר זה נסגר ב 1914.

ב 1922 נפתח למשך 4 שנים בית ספר שהיה שייך לרשת "תרבות", ליד בית הספר פעל גם גן ילדים. אחר כך נפתח בעיירה בית ספר פולני שרוב מוריו ותלמידיו היו יהודים מתושבי העיירה . לימודי קודש נלמדו מרק במסגרות פרטיות. למשך זמן מה פעלה בטרוכנברוד ישיבה.

ב 1921 היו מספר תושבי טרוכנברוד 1531 יהודים ו 18 גויים.

מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה השתקמה מעט כלכלת טרונברוד. מפעלי הבורסקאות הכניסו מכונות לעבודה. 10 מחלבות שמנו כ 500 פרות , שיווקו את תוצרת החלב לעריירות הסביבה. המשבר הכלכלי של שנות ה 30 , ותמיכת ממשלת פולין בקואופרטיבים פולנים גרמו לפגיעה בפרנסת יהודי המקום.

פעילות ציונית התחילה במקום עוד טרם מלחמת העולם הראשונה. כבר ב 1908 הוקמה האגודה הציונית. לאחר מלחמת העולם הראשונה הוקמו בעיירה סניפים של כל תנועות הנוער. הפעילות ביותר היו בית"ר והחלוץ. התקיימה פעילות לעידוד עליה לארץ ישראל. עד שנת 1939 עלו 45 משפחות לארץ, רובן משפחות של חקלאים.

ב 1934 נוסד הסניף של הנוער הציוני.

ב 1938 התקיים בטרוכנברוד הקורס הראשון של מפקדי האצ"ל בפולין.

במקום פעלה מחתרת של קבוצה קומוניסטית.

 לוזישץ'   נוסדה ב 1838 כמושבה חקלאית יהודית. במקום ישבו 567 יהודית ולהם 2800 דונם אדמה. בתחילת המאה ה 20 מנתה העיירה 1204 תושבים.

בימי מלחמת העולם הראשונה נפגעה לוזישץ. חלק מתושביה עזבו למושבות הברום הארגנטינה. לאחר המלחמה שוקמו משקי העיירה בעזרת הגוינט וארגון אורט, שנציג מטעמו ישב במקום.

פרנסת יהודי המקום הייתה בעיקר ממשק החלב ששווק לערים הגדולות. הייתה במקום טחנת קמח גדולה ובתי מלאכה של בורסקאים.

בין שתי מלחמות העולם הייתה זו קהילה עצמאית. במקום כיהנו שני רבנים: הרב זלמן שוסטר והרב שמעון גולדשטיין. רוב יהודי המקום היו חסידים.

הפעילות הציונית בין שתי מלחמות העולם התקיימה בטרוכנברוד שם היו גן ילדים ובית ספר עברי, סיפרייה וסניפי התנועות הציוניות. רוב הנוער בלוזישץ השתייך לתנועת בית"ר שפתח את סניפו במקום ב1932. הכשרות החקלאיות של בית"ר והחלוץ מרחבי פולין הגיעו ללוזישץ . בשנות ה20 עלו כמה יהודים מלוזישץ לארץ ישראל.

ערב פרוץ לחמת העולם השנייה היו במקום כ 2000 יהודים בטרוכנברוד ו כ 900 יהודים בלוזישץ.

 תקופת השואה

ב 1 בספטמבר 1939 , אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, הועברו החלקים המזרחיים של פולין, ווהלין בתוכם, לשליטת ברית המועצות.

כ 20 צעירים מקהילות ט"ל, חברי התנועות הציוניות, עברו את הגבול לוילנה. ב 1942 הם הצליחו להגיע לארץ ישראל ורובם הצטרפו לתנועת הלח"י.

בטרוכנברוד התיישבו פליטים יהודים מפולין , ומספר תושבי העיירה הגיעה ל 3500 יהודים. גם ללוזישץ הגיעו פליטים רבים . קהילת היהודים בתקופה זו מנתה 1200 איש .

ב 22 ביוני 1941 תקפו הגרמנים את ברית המועצות. טרוכנברוד ולוזישץ נכבשו בסוף חודש יוני. הגרמנים מינו ממשל אוקראיני באיזור , והקימו משטרת עזר אוקראינית שוצמנים.

בימים הראשונים לכיבוש נרצחו יהודים, רכוש יהודי חובל ונשדד במהלך פרעות של כפריים אוקראינים. שוב התארגנה הגנה עצמית של יהודים.

בראשית יולי מינו הגרמנים יודנראט (מועצת יהודית מטעם). היהודים חויבו בעבודות כפייה בחקלאות ובבתי החרושת המקומיים ששירתו את הגרמנים. 50 יהודים מטרוכנברוד נשלחו לעבוד בתחנת הרכבת בעיירה קיוורצה והיו נתונים להתעללות שומריהם הגרמנים והאוקראינים.

בסתיו 1941 הוחרמו המשקים החקלאיים שבידי היהודים. הוחרמו מפרוות, בגדים חמין ןחפצי ערך. כמו כן, נדרשו היהודים לשלם כופר של מאות רובלים.

ד"ר קלינגר , יהודי שהתחזה לגרמני ליד המקום , קשר קשרים עם ההנהגה הגרמנית , והביא להעסקת יהודים ביצור תיקי עור ומגפיים לגרמנים. העבודה היתה בעיירה עצמה, ומנעה את שליחתם לעבודות כפייה. כאשר נתגלתה זהותו של ד"ר קלינגר הוא נרצח על ידי האוקראינים.

ב י"א באב תש"ב, 25 ביולי 1942 , רוכזו יהודי העיירות במרכז העיירה. בעלי מקצועות ומשפחותיהם הועברו לאיזור סלישצ'ה הסמוך. נפוצה שמועה כי הגרמנים מתכננים לרצוח את היהודים שנותרו בעיירות. יהודים ניסו לברוח ליערות ונורו על יד אוקראינים שסיירו לשם כך בעיירות.

ב י"ד באב תש"ב – 27 ביולי 1942 התקיימה האקציה. השוצמנים הביאו לעיירה משאיות, השליכו לתוכן את הילדים והצעידו בעקבות המשאיות את שאר היהודים ליער, לעבר בורות שנחפרו בסמוך לעיירה יארומליה, שם נורו היהודים ונטמנו בקברי אחים.

ביום הכיפורים תש"ג, 2 בספטמבר 1942 התרחשה האקציה השניה  נרצחו היהודים שישבו בסלישצ'ה והיהודים ששבו מהיער לתפילת החג. בעת חפירת הבורותתקפו כמה יהודים את שומריהם הגרמנים והאוקראינים באתים שבידיהם, בעת המאבק הצליחו כמה מהיהודים להמלט ליער.

בעיירה נותרו רק כמה עשרות יהודים, מבין אלו שהכינו מוצרי עור עבור הגרמנים.

בדצמבר 1942 התרחשה האקציה השלישית. נרצחו גם הם. 10 מהיהודים ששימשו כמנהלי עבודה נכלאו בבית הכנסת שבטרוכנברוד , ונספו כשהוצת בית הכנסת.

העיירה הוכרזה כנקייה מיהודים  - יודנריין.

עוד לפני האקציות התארגנו בני הנוער היהודים להתנגדות והחלו באיסוף נשק. בספטמבר 1942 הקימו בסיס ביער הסמוך תוך הסתייעות בקומוניסטים ובאוקראינים. אל הנוער הצטרפו יהודים שברחו במהלך האקציות, והם קיימו קשר עם אגוני פרטיזנים סובייטים.

בנובמבר 1942 עברה הקבוצה לצפון מזרח ווהלין ופעלה במסגרת אוגדת קובפאק של הפרטיזנים הסובייטים. 64 פרטיזנים נוספים מטרוכנברוד הצטרפו אף הם ליחידות שפעלו בשטח.

בפברואר 1944 שוחררו שתי העיירות על ידי הצבא האדום. היהודים לא שבו לעיירות אלו. רכושם נשדד ובתיהם פורקו בידי האוקראינים.

באוגוסט 1992 הוקמו במקום מצבות לזכר קהילות ט"ל   שנרצחו בידי הנאצים ועוזריהם. 

המצבות הקומו בידי משלחת מישראל של יהודים יוצאי המקום.

לעיירות לא נותר זכר – בשטח בו שכנו העיירות בעבר נמצאו שדות חיטה ותירס.



לאחר המלחמה

הקמת בית ט"ל

מאמר מבית התפוצות

הקמת העיירות

פלך ווהלין

תולדות מפעל ההתיישבות

מפת האיזור

עמותת בית טל

ע"ש קדושי טרוכנבורד ולוזישט בישראל

כצנלסון 68 ת.ד. 1350 גבעתיים 5327605 |  אימייל: beit.tal@gmail.com

הוקם ע"י MeyData - אתרים קהילתיים